אני רודפת אחריו והוא פשוט אטום, אני לא מאמינה שהוא כבר לא אוהב

קודם כל תודה לכל מי שיענה יכול להיות שכל השאלה תצא לי קצת מבולבלת כי אני מבולבלת וכי זה סיפור ארוך שאנסה לקצר.

יצאנו 3 שנים הכרנו כשהיינו בצבא ועברנו המון ביחד... שירות קשה של שנינו בקושי התראינו ושמרנו על קשר חזק.
כשהשתחררנו עברנו לגור יחד בדרום באיזה קומונה וגם שם היו עליות ומורדות אבל תמיד שמרנו על הקשר שלנו חזק. דיברנו המון ושיתפנו המון.
אחרי שעשינו מועדפת נסענו יחד לטיול של אחרי צבא. הוא טייל 4 חודשים וחזר לארץ ואני המשכתי עוד חודשיים בטיול. במהלך הזמן הזה נפרדתי ממנו, ביקשתי הפסקה כדי לחשוב איפה אני בתוך הקשר. לא רציתי להשאר מההרגל. רציתי לבחון את עצמי ולדעת שאני באמת אוהבת.

כשחזרתי לארץ חזרנו לתקופה קצרה ונפרדנו ושוב ושוב ושוב ובנוסף לכל הוא חזר בתשובה (שזה עיניין בפני עצמו. אני חילונית).

הוא נפרד ממני באפריל בפעם האחרונה ועד עכשיו שמרתי על פרופיל נמוך וניסיתי להמשיך הלאה. אבל אני פשוט אוהבת אותו. ורוצה להיות איתו... אני מבינה שהוא החיים שלי שאיתו אני רוצה להתעורר כל בוקר בכל החיים.
אבל אין לי עם מי לדבר. הוא נאטם כלפיי. הוא לא עונה לי או שאם הוא עונה הוא עונה הכי מגעיל בעולם. אני מנסה לרדוף אחריו ורוצה לפגוש אותו ולדבר איתו או להתקשר אבל אין עם מי לדבר. יש לו רק דברים רעים להגיד עליי ועל האופי שלי... ובאמת שניסיתי הכל... ניסיתי לדבר לכתוב לו לנסות לגשר לנסות למצוא את העמק השווה (גם מבחינת הדת) לראות איך שנינו יכולים לחיות ביחד חיים מאושרים.
אמרתי לו (ואני גם מתכוונת לזה) שאני רוצה להתחתן (זה מה שהוא רצה כל הזמן) ולהביא איתו ילדים ולהקים משפחה. אבל הוא פשוט לא מוכן לשמוע ממני. הוא מעיף אותי ממנו בכל פעם מחדש... אני מיואשת ועצובה... אני לא מאמינה שהוא הפסיק לאהוב אותי. איך זה יכול להיות? הייתה ביננו אהבה עוצמתית.. תמיד אמרנו שהאהבה שלנו אינה תלויה בדבר. שאנחנו זוג מנצח שיחד אנחנו יכולים להגיע לכל מקום ולהגשים כל משאלה.
אני מרגישה שהכל היה שקר. איך הוא מחק אותי מהלב שלו ככה? איך הוא לא סופר אותי פתאום? הוא היה חלק ממני. אני לא החשבתי אותו סתם בן זוג לתקופה... הוא היה חלק ממני. חלק ממי שאני. הוא היה שותף לכל החלטה... הוא החיים שלי.
הורדתי מהאגו של עצמי ריסקתי את עצמי עם הרדיפה הזאת. איך אני יכולה לוותר על אהבה? איך? איך אפשר לוותר על אהבה ככה?
אני מוכנה להתעלם מהאגו שלי לחלוטין... להשתטח לבקש אלף סליחות(הוא ממש נפגע שנפרדתי ממנו כשעוד הייתי בחול והוא לא מוכן לסלוח)
אני אובדת עצות. אני לא יכולה לוותר על אהבה. זו אהבה אמיתית מהצד שלי. ואני לא מבינה איך הוא העלים את האהבה שלו כלפיי (אני לא מאמינה שאפשר לאהוב יותר ממה שהוא אהב אותי).

*אני לא מסוגלת לשכב עם בחורים אחרים. לא בא לי להכיר אחרים לא בא לי שיגעו בי. שידברו איתי. לא בא לי כלום... אני פשוט כל הזמן חושבת עליו ומדמיינת אותו.

תודה רבה לכל מי שיגיב... וסליחה אם חפרתי וסליחה אם זה לא הכי ברור...