טוב אז אם נכנסתם יכול להיות שחלקכם בעצמם חווים את זה וחלקכם תוהים מי זו הבחורה שלא מסוגלת לחיות עם הפנים שלה?
נעים מאוד אני שיר בת 24. יש לי חיים נורמטיביים וטובים, בן זוג מדהים ויפה, עבודה טובה, בית חם. ועדיין, נרגע שאני קמה בבוקר ועד הרגע שאני הולכת לישון מעסיקה אותי חוסר הסיפוק מהנראות שלי.
שלא תבינו לא נכון, אני לא שטחית, ואני רואה באנשים אחרים הרבה מעבר לחימוניותם, אך כשזה מגיע אליי, זה נובע מתוך חוסר ביטחון רב, לאבד את בן זוגי, להיות ״לא ראויה״
בעבר עשיתי ניתוח אף, ולאחריו הייתי נראית ממש טוב, זה עזר לי לייצר ״רושם ראשוני״ שהתאים למה שהרגשתי בפנים. הרגשתי יפה והחמיאו לי. לאחר שנתיים האף החל לנצוח ונהיה מכוער מאוד בעיני. הנחיריים התרחבו, והיום הוא נראה לי גדול ומגושם.
אין בוקר, צהריים וערב שאני לא מסתכלת עליו.
ניסיתי להזמין שטויות מאמזון כדי לשנות אותו, הלכתי לרופאים אך הם אינם מוכנים לעשות כלום כי אומרים שזה ״לא מקרה בעייתי״ ואני כל שניה מסתכלת במראה או פותחת מצלמה כדי לראות איך הוא נראה.
בנוסף מפריעים לי שקעי העיניים שלי, הגוף שלי, ובקיצור הכל. בכל יום אני מתעוררת ומשהו אחר מפריע לי, הדבר גוזל ממני זמן, מאמץ, ואנרגיה, ומביא אותי פשוט לדיכאון.
אנשים מסביבי טוענים שאני נראית אחלה, אבל בפנים זה לא מרגיש ככה. ההסתרה של מה שאני מרגישה בפנים, והמחיה היום יומית עם חוסר אהבה עצמית פשוט מטריפה אותי.
הנראות שלי שולטת במצב רוח שלי. כשאני מרגישה שקמתי על ״הצד היפה״ אני שמחה, וכשקמתי ואינני נראית לשביעות רצוני זה עושה אותי ממורמרת!
כמובן שאף אחד חוץ ממני לא בדיוק מבין על מה זה.
שזה אפילו יותר קשה
האם יש עוד אנשים שחווים את זה? מה אתם מרגישים? האם מישהו הצליח לצאת מהמצב הזה? ובכללי הייתי שמחה לפתח דיון על הנושא הזה שכל כך מעט אנשים מכירים ונחשפים אליו אבל היום בעידן המודרני הפך להיות תופעה נפוצה.
אשמח לשמוע דעות בנושא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות