מרגישה שינוי במיניות שלו ודואגת

הי אני במצב חרדתי כלשהוא ואשמח אם אנשים שיכולים לא לרדת עלי ולהשיב בלי ציניות יירשמו לי תשובה ענינית.

אני כבר כמעט שש שנים במערכת יחסים. הכרנו בצבא הייתי סמלת בבסיס והוא היה המפקד. למרות זאת מהרגע שבו התחלנו לשכב הייתי ונשארתי שולטת. אני לא אכנס לפרטים אבל זה כן מאד מאד באזורי הפטיש. ותמיד זה היה עם דיבור תוך כדי שבו הוא האישה ואני הגבר. שנינו מאד עפנו על זה וכשזה היה מסתיים זה היה חוזר למשהו יותר נורמטיבי אבל אין ספק שהמג״ד הקרבי נהיה לאט לאט די פסיבי.

תוך כדי הקורונה הטקסט במיטה לקח לאיזה מקום שהיה לי קשה להבין, אבל הוא כאילו חיבר בין המתרחש במיטה למציאות ויובל (לא שם אמיתי) התחיל לשאול אם אולי כדאי שיורידו לו את מה שיש לו שם למטה כי הוא רוצה כמו שלי (עם כל מילות המפתח כמובן).

עכשיו כבר כמה חודשים אני מרגישה שהוא מתלבש אחרת ובעיקר, והוא מאד מוצק אבל רזה, בבגדים צמודים. ממש לפני ראש השנה העירה לי אחותי בעדינות שהוא כאילו עושה איזו פעולה שבין הרגלים ייראה כאילו אין לו כלום. לפני שבוע בערך נכנסתי הביתה וכשבאתי לחדר הוא התלבש אחרי מקלחת ולא ראה אותי, ודחף בעדינות את הפין והאשכים אחורה די בלחץ ושם על התחתונים פד מהקופסא שלי והרים את התחתון בלחץ כאילו ממש ממש יש שם פות. הייתי בשוק לגמרי אבל הייתי מחוץ לחדר אז חזרתי לסלון וקראת ״היי״ כאילו רק הגעתי. אני לא ממש מסינה איך בן יכול ללכת ככה מבחינת נוחות בתנועה.

יצאנומיד אחרי עם חברים לאכול משהו שזה גם אישו הוא פתאום מבשר וזה אוכל אוכל רק של סלט ורוטב כזה בלי אגוזים ובלי פה וובלי שם, ועד שבאו החברים דיברנו, ופתאום הוא אמר לי שכל השנים של להיות בצד המקבל והדיבורים של החודשים האחרונים במיטה ממש גורמים לו לחשוב שהוא היה רוצה לשבת עם פסיכולוגית ולדבר על אפשרות להיות אישה. ראיתי שקשה לו ושזה עם דמעות בעינים והבנתי שזה די עמוק. שאלתי אם זה קשור לזה שבחודשים האחרונים הוא באמת מגיע לסיום אבל אחרי זה לא ממש יכול לספק אותי והוא ענה השקט שכן.

מה עושים מכאן? עם כל זה שאני אחראית במדיה לא מבוטלת לצה שקרה במיטה, הוא כן היה רוב הזמן ממלא את חלקו וסליחה אבל מזיין אותי ממש בסדר גם אם לא וואו (גם אני עפתי יותר מלעשות אותו רני מודה). הוא הסביר לי שהוא לא אוהב את המראה של מה שיש לו, שזה לא מספקי גברי ומכובד (זה כן טקסטים שאמרתי לו בזמן פעילות אבל ברור שזה במסגרת זה שבסקס שלנו הוא אישה, זה ממש לו כי יש לו קטן או קטנות), ושהוא מרגיש דרכי שהוא יכול להיות הרבה יותר מחובר לאיבר נשי, ושהוא כבר הרבה זמן כשאני לא שמה לב לובש לבנים של בנות. זה היכה אותי בשוק. ועם כל הרצון להכיל כשהלכתי לשירותם הקאתי את נשמתי.

אתמול הוא הלך לפסיכולוגית ואני כנראה אפגוש אותה לבקשתה. איך מתנהגים? לארוז ולעזוב? לעזור לו בתהליך? הוא מבוגר ממני בעשור פלוס ואני לא אעביר חיים עם אדם שאני ממש אוהבת אפילו שרופה עליו אבל שרוצה להיות בת. אבל גם לא אשאיר אותו בלי תכנית ועל קרקע יציבה. זה יכול להיות משהו זמני שנובע ממצב נפשי? חרמן הביתה ועשינו אהבה וגם הוא תפקד עכבר לכל דבר פתאום שוב. מטלטל.