ההורים שלי לא צעירים ואני מרגישה שאני מפספסת אותם שאני פה ואני די מתחרטת על הצעד

היי את שמי האמיתי לא אחשוף כאן וגם לא שמות של האנשים שבחיי אבל אני כאן כי אני באמת אובדת עצות ומרגישה שכל החלטה שאני עושה אני בעצם לוקחת צעד אחורה במקום קדימה ..
אז הכל התחיל לפני כמה שנים שהכרתי את אהבת חיי … או שלפחות ככה חשבתי והרגשתי אז
המשפחה והחברים היו מאוד מאושרים מהזוגיות שמצאתי סוף סוף בחור להביא הביתה להורים
עבודה טובה משפחה אחלה אוהב בעלי חיים סקס מעולה ונראה טוב !!! והכי חשוב אוהב אותי באמת וגם מכבד את ההורים שלי מאוד והיה בינהם חיבור ממש ממש טוב
מה אפשר להתלונן ( גם לזה עוד אגיע בסיפור)
כשהכרתי את י הוא לא באמת רצה זוגיות וילדים ואיך שעבר הזמן אני חושבת שהוא הבין כמוני שהחיבור שלנו היא בלתי נמנע ומה שצריך לקרות יקרה
עברו 4 שנים והחלטנו להתחתן אבל הבעיה היחידה שהייתה לי זה העבודה שלו שהייתה לרוב בלילות ואני עבדתי בקרים ורציתי להקים משפחה ופשוט איבדתי את זה אחרי החתונה והחלטתי שאני זורקת הכל לפח …. קמתי והלכתי .
אחרי כמה חודשים הכרתי את א שמתגורר בקנדה
א צעיר ממני ב 6 שנים
בחור מקסים באמת ששוב אין תלונות רק ש …..אנחנו כבר נשואים שלוש שנים כמעט בלי ילדים
ההורים והמשפחה שלי בישראל מעולם לא פגשו אותו חוץ מכמה שיחות בפלאפון
המרחק מהמשפחה לא קל גם מכיוון שהמשפחה תמיד הייתה כל עולמי … במיוחד ההורים וכעת אני לא באמת יכולה לראות אותם כמו שהייתה רוצה
ההורים שלי לא צעירים ואני מרגישה שאני מפספסת אותם שאני פה ואני די מתחרטת על הצעד שעשיתי
כרגע אני גרה בקנדה ולא ממש מצליחה להתבטא כמו שאני רוצה לא בזוגיות לא בעבודה או בחיי החברה שאני מנסה לבנות
אני דוברת אנגלית ברמה גבוהה מאוד אבל עדיין זה לא מרגיש נכון ואפילו אפשר לומר קצת מזוייף הקשר פה עם האנשים
אני לא באמת יודעת מה לעשות עכשיו … או מה אני מבקשת לפתור אבל מרגישה שיש לי הרבה בלאגן בחיים ואני לא רוצה להכביד על ההורים ולהגיד שלא טוב לי שוב ולהרים ידיים

בגלל הקורונה אנחנו גרים בבייסמנט של ההורים של בעלי
שרותים ומטבח משותפים ככה שלהביא את ההורים שלי מישראל לפה אין מצב
וגם אני לא ממש רגילה לחיות בתנאים האלה
בלי חלון בלי פרטיות

Help? עזרה?
חח מה עושים עכשיו??
תודה רבה לכל מי שקרא עד הסוף