איך להתגבר על החסמים ולהיכנס לזוגיות?

היי! יש לי התייעצות, טיפה ארוך אבל נראה לי מעניין(:

אני בת 19, עתודאית. כמה פרטים טכניים לקישוט העלילה: אומרים לי שאני יפה, חמודה, מצחיקה, חכמה. אני משקיעה בעצמי גם, כדי להיות אדם ברמה גבוהה יותר ובין היתר כדי להיות ראויה לבן זוג ברמה גבוהה.

אז אני סטודנטית בתואר שבו הרוב הם גברים. באופן טבעי, יש לי ידידים. לאחרונה הרגשתי עניין רומנטי מצד כמה מהידידים שלי. הצעות לבילויים משותפים, תשומת לב מיוחדת, ואפילו הצעה מפורשת מצד אחד הידידים "לקדם" את הקשר שלנו.

עכשיו, אני מחבבת את הידידים שלי, והחיבה ותשומת הלב מחמיאים לי ונעימים לי. הבעיה היא שאני לא מוצאת את עצמי מקדמת את הקשר עם אף אחד מהם. אני לא מבינה את כל העכבות שיש לי בנושא. איך אמצא ככה זוגיות?

להלן הדברים ש"תוקעים" אותי:
1. מה אם יש מישהו אחר שאני יותר אמשך אליו? ומאחר שיש המון אנשים, זאת תמיהה די הגיונית, לא?
2. אולי כדאי לי לחכות עד שאמצא מישהו "מושלם" ככל האפשר? אני יודעת שזה נשמע שטחי, תינוקי אולי, אבל אני באמת חושבת על זה! כי אני יכולה להחליט באופן כללי אם להתאהב או לא. אז אולי כדאי לחכות עד שחיי יפגישו אותי עם מישהו כמה שיותר "מושלם"...?
3. טוב לי לבד בסך הכל. נכון, לפעמים חסר לי חיבוק, ופרטנר ליציאות, ומישהו לאהוב ושיאהב אותי, וכו', אבל אני מרגישה שזוגיות זה דבר מאוד תובעני ואני לא יודעת אם בא לי להתעסק בזה עכשיו.
4. נדיר שקשר זוגי בגיל שלי (19) מוביל למשהו רציני (חתונה) אז מה הטעם.
5. אני לא יודעת מה אני חושבת על העובדה שכשנמצאים בזוגיות אז אסור לחשוב על בחורים אחרים. (פחד ממחויבות?) כלומר, יש הרבה אנשים חמודים בעולם... ולא, קשר פתוח זה לא דבר שאני מכוונת אליו.
5. אם אתחיל לצאת עם אחד מהידידים שלי באוניברסיטה, מה האחרים שבעניין שלי ירגישו?
6. אולי אני לא בשלה/מוכנה לזוגיות? אולי אני לא רוצה זוגיות עכשיו?

הערה: אם לומר בכנות, אני מרגישה שהחשיבה שלי אולי לא כל כך בוגרת בנושא. עד לפני שנתיים הייתי דתייה ובמשך שנתיים למדתי הכל על העולם של גברים ונשים, ואני חושבת שאולי עוד לא השלמתי את הפער. או שסתם ככה אנשים בגיל 19 לא ממש מבינים בזוגיות. כמו כן, אף פעם לא הייתי בזוגיות.

אם מישהו קרא את זה ויש לו משהו להגיד - לכו על זה.