מעולם לא ראיתי את עצמי בזוגיות ומתחילה להיות מודאגת בשל הרצון למשפחה, מה דעתכם?

בת 27, ומעולם לא הייתי בזוגיות. יותר נכון, אף פעם לא ראיתי את עצמי כחלק מזוג או רציתי מערכת יחסים. בגילאים צעירים יותר, הרגיש לי כאילו אנשים מחפשים זוגיות בשל לחץ חברתי, דאווין, שעליי לא השפיע. לאחרונה אני קולטת שאני אשכרה קרובה ל30, חברות שלי מתחתנות ובונות משפחה, ואני אפילו לא חושבת על זה כמשהו שרלוונטי לי. כשהתחילו איתי בעבר תמיד התחמקתי באלגנטיות, כי אני וזוגיות, מה פתאום?. יצאתי בעבר פעמיים לדייט ראשון, הבחורים היו נחמדים מאוד, השיחה זרמה, נראו טוב, אבל לא ראיתי את עצמי נכנסת למערכת יחסים אז כתבתי להם למחרת את הקלישאה של "זו אני ולא אתם". אני לא אמינית, וכן יכולה להדלק או להתגרות מינית, פשוט מעולם לא תרגמתי את זה ברצון לחיות חיים משותפים עם מישהו. ועם כל ההקדמה הזו, לאחרונה אני מאוד מוטרדת מזה. אני רוצה משפחה. להיות אם חד הורית יהיה בלתי אפשרי בשבילי כי הקריירה חשובה לי וגם חושבת שילדים צריכים שני הורים. בנוסף, כן גם חסר לי מגע גברי במידה מסוימת. מצד אני לא יכולה לדמיין חיים שכל פעם שאני מגיעה הביתה מישהו מחכה לי שם. או אולי יכולה לדמיין, אבל אלו לא החיים שאני רוצה. אני ממש זקוקה גם ללבד ולעצמאות שלי ומנסה להבין איך יכול להיות שרק אני ככה. אני לא מדברת על זה עם אף אחד ולכן אשמח לעצה כאן. אולי מגורים בדירות נפרדות יכול להיות פתרון, השאלה איפה מוצאים מערכת יחסים כזו, באיזה שלב אומרים את זה, וכמה גברים ישר יפסלו מישהי שאפילו לא יודעת איך מתנשקים בגיל 27.