בשנים האחרונות האמונה פחתה והנטייה שלי היא לצד החילוני, חושש לצאת בשאלה, עצות?

בשנים האחרונות לאט לאט האמונה פחתה, אבל עם כל זה עדיין שמרתי על רוב החלקים הדתיים. במחשבה ובדעות, תמיד הייתי בצד החילוני יותר, עושה את ההפרדה בין הדת לבין מה שנכון בעיני בחברה. בהרבה דיונים וסוגיות שעלו בין חברים ומשפחה, תמיד היה לי מוזר להגיד "ברור שאני מאמין אבל אני חושב...", כי לא הרגשתי שלם עם ה"ברור שאני מאמין". אבל עם כל זה בגלל שהגדרתי את עצמי דתי אורתודוקסי מאמין, הקפדתי וקיימתי את מה שהבנתי שהוא חלק מהדת האורתודוקסית שחונכתי לפיה.
בחודשים האחרונים הפסקתי לשמור שבת בחלל הפרטי שלי, וגם מקפיד פחות שעות בין בשר וחלב. החברים החילונים מכירים, הדתיים לא אבל כמובן יקבלו אותי. הנטייה היא ללכת לכיוון החילוני, אבל יש יותר מדי חששות שגורמות לי לחשוב שאולי כן כדאי לי להישאר בחברה הדתית ולחיות חיים דתיים.
אף פעם לא באמת חייתי את העולם החילוני. גם לא את העולם של הדתיים לייט. אני חושב שיהיה לי קשה להיכנס לעולם הזה בגיל כזה. החשש העיקרי הוא למצוא זוגיות, כשאין הרבה ניסיון עם בנות, כמה קשרים של חודשיים שלושה שבהם לרוב שמרנו נגיעה. עוד חשש הוא למצוא חברים חילוניים. אמנם יש כמה, אבל הקשר לצערי לא כזה קרוב ולרוב בתחומי העבודה.
בגיל הזה, יציאה בשאלה מרגישה לי ללכת בדרך מאוד בודדה ומורכבת. אין מסגרת שתעזור. לא יודע אם אצליח להביא את עצמי למקום שאני רוצה. יציאה בשאלה תערער את היציבות היחסית שיש לי כרגע, ולייצב את עצמי מחדש יהיה קשה.
אשמח לשמוע עצות, ואולי גם סיפורים מאנשים שעברו משהו דומה שיוכלו לשפוך אור על הדרך הלא ידועה.