אני בת 19 מנהריה, יש לי חברה מאוד טובה עוד מהגן עם הורים שהם חברים, אנחנו מאוד קרובות אין משהו שהיא לא יודעת עליי ואני עליה.
לפני שלוש שנים היא התחילה לצאת עם בחור, אני מודה שבהתחלה לא הכי אהבתי אותו, הרגשתי שמשהו לא בסדר איתו (משהו בעיניים שלו לא הסתדר לי- זה נשמע דפוק אבל אני מאמינה שהעיניים משקפות את הנפש), ואמרתי לעצמי שזו הבעיה שלי שאולי אני קצת מקנאה... בינתיים התנהגתי כרגיל ו"זרמתי" עם העניין.
אך עבר הזמן ומה שהרגשתי בהתחלה רק הלך והתחזק, הבן אדם קנאי, אובססיבי, שתלטן, ילדותי... ואני לא מגזימה. סוג הבחורים של "החברות משנות אותך", "אל תצאי","תעשי מה שאני אומר" וכמובן במקרה שלא שומעים בקולו מתעצבן ומתנהג כמו ילד קטן, כאילו היא חייבת לו משהו...
בהתחלה הסברתי, לפחות ניסיתי במקרים שהרגשתי שזה עבר את הגבול, כביכול היא "הבינה" אבל המשיכה, הקשר הזה לא בריא בכלל, יש הבדל דק בין אהבה לאובססיה, מה שהיה נראה בעיניי בנות אחרות " חמוד" בי עורר בחילה.
עכשיו הפתיל שלה נהיה קצר יותר, היא התפכחה והבינה שהקשר לא בריא... עכשיו כשמנסים להפריד כוחות הבן אדם פשוט לא מניח, וזה הגיע לשלב שאני מפוצצת בהודעות ממנו בתחינות של "תגידי לה שאני מצטער לא יחזור על עצמו" "אני לא אחיה בלעדיה" וכדומה...
אני תומכת בכל החלטה שלה, אבל היא יודעת מה דעתי. יש לציין שאנחנו אף פעם לא הסתכסכנו על הנושא, אנחנו מעריכות פתיחות וכנות...
אך עכשיו המצב בעייתי, עדיין יש רגשות וקשה מאוד להיפרד בידיעה שהקשר לא בריא..
אני רוצה מאוד לעזור לה ולתמוך בה, אשמח אם תוכלו לתת לי עצות שהתקופה הזו תעבור לה בקלות ובמהירות האפשרית=)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות