לראשונה בחיי אומר שאני חווה דיכאון. לא סמוי ולא נעליים. אני חיה אותו בתקופה האחרונה ברמות שלו. אני לא במיטבי, אני מבולבלת, אני לא עובדת. אני מרגישה שאין לי יכולת לצאת מהמצב. אני חסרת מוטיבציה מבוהלת והגוף שלי חווה מתח רב., ללא חיי חברה, לא נהנית מכלום חד משמעית. אני בוכה המון בתקופה האחרונה. האמת והמציאות מכה בך. אני רואה אנשים שמתקדמים ורוצים להשתנות, שמחת חיים מכל כיוון. ואני צופה מהצד עצובה ומדוכדכת לא מצליחה להסתיר שקשה לי.מעולם לא הייתה מעליי עננה כזאת.לא מכירה את עצמי ככה. התחילו לי חרדות בעוצמות כאלה שלא נוח לי להיות בין אנשים, כי זה הטריגר להופעה שלהם. תמיד הייתי חרדתית אבל בווליום נמוך. הכל נהיה עצום יותר. כואב, מיוסר, אני אשכרה סובלת ולא מוצאת פתרון שיוציא אותי מהמבוך. אין לי זוגיות, וגם שמתחילה משו אין לי את החיות הנחוצה והכל להמשיך הלאה. כי אין לי כרגע את המשאבים שהיו לי קודם לכן. נהיית י אחרת, באמת שהשינוי הוא עצום.אני חייבת לפתור את זה, יש לי מלחמה בתוכי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות