אני בן יחיד לאמא שלי, אין לה בעל או בן זוג ולכן אפשר לומר שאני כל עולמה. אני מבין את האהבה הרבה שלה כלפיי ומאד מכבד אותה ומעריך אותה אוהב אותה, ומוקיר לה המון תודה כי היא נתנה לי המון.
מצד שני, מאד קשה לי איתה, אני מרגיש שהיא אובססיבית כלפיי ואני ההתעסקות היחידה שלה.
עברתי לגור לבד עם בת הזוג שלי, ומאז היא כל הזמן אומרת לי להשאר בבית, מלכלכת על בת הזוג שלי שבגללה עזבתי מוקדם יותר עד פעם שבת הזוג שמעה ועכשיו בת הזוג לא מעוניינת להיות איתה בקשר טוב כמו פעם, מצפה ממני כל שבוע להשאר לישון אצלה וכשזה לא קורה עושה לי מצפון ורגשי.
באופן כללי אני מרגיש שהיא רוצה שכל החיים אדאג לה - אני לא מתכוון להעלם לה אני מתקשר אליה כל יום יותר מפעם אחת אני רואה אותה פעם בשבוע לפחות אבל אני מעוניין לחיות את החיים שלי, אני יצאתי מהקן ואני רוצה לגדול ולהתפתח ולחיות את החיים שלי ולהקים משפחה עם בת הזוג שלי, אך מצד שני קשה לי עם העובדה שאמא שלי עצובה כל כך ומתוסכלת ואילו מדוכאת, וקשה לי עם הרגשי שהיא עושה לי בכל פעם שאני לא רואה אותה.
אני לא יודע איך להתמודד עם זה, היא לא תלך לפסיכולוג, אני מרגיש לבד בזה כי אין לי אחים שיכולים להבין את המצב הזה, אני בעצמי מאד מתוסכל מהמצב הזה וכל הזמן חושב עליו ומרגיש קרוע באמצע.
אשמח לכל עצה או עזרה בנושא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות