אח שלי ילד בלתי נסבל וחסר חינוך וכשזה נוגע אליי להורים שלי לא אכפת, מה לעשות?

אח שלי בן 14 וחצי והוא ילד מזעזע. נתחיל מזה שהוא ערס צעצוע ופוזר שזה כבר דוחה, האופי שלו זוועתי והוא חושב שהוא מלך העולם; ברמה שההורים שלנו כמעט התגרשו בגללו. ולהורים שלי אכפת מזה, אבל רק כשזה נוגע אליהם או לאח הקטן שלנו, כזה נוגע אליי מעניין תאתם יודעים מה. תמיד אמא שלי תתרץ את זה בזה שקשה לה ושאין לה כח אליו ושאין למה לנסות כי זה חסר סיכוי ושיש לילד הזה בעיות התנהגות שצריך לטפל בהן. יופי אז אולי... מה אתם אומרים... על אשכרה לטפל בהן? אתן לכם דוגמה שקרתה ממש הרגע, אז ההורים שלי ביקשו ממני לשמור על אח שלנו הקטן בן שלוש עוד מעט, הסכמתי לקום במיוחד מוקדם והכל. בקיצור אני עוד במיטה, אח שי הקטן יותר שבן 3 מגיע ומנגב את הנזלת שלו על הפיגמה שלי. ונחשו מי לימד אותו את זה? יפה מאוד, האח השני. ולהורים שלי? מעניין להם. הם עשו לאח שלי הממש קטן נונונו ואמרו לו לא להקשיב לו ובגדול יותר קצת נזפו, לא מעבר. הכי הרבה הייט אני קיבלתי כמובן, על זה שמן הסתם התעצבנתי שהוא מנסה לגדל מינימי שלא ולא אכפת להם כי זה נוגע אליי ולא אליהם, אז כן אותו הם כן מנסים לחנך ולעשות לו נונונו כי אין ככ דרך אחרת הוא בן 3, אבל העובדה שהם מחליקים לגדול יותר את זה מעצבנת אותי. ובקצב הזה זה גם יתהפך עליהם, אם גם איתו הם יעשו טעויות עוד 10 שנים המשימה של אח שלי תצליח וגם אח שלי הקטן והחמוד והתמים יהיה מפלצתי כמוהו, כבר עכשיו הוא עובד על להרוס אותו. והתעצבנתי באמת על זה שלא מעניין אותם איך שהילד שלהם מתנהג ושבם לא טורחים לטפל בו וכל הזמן מתרצים ואז מתפלאים שהוא ממשיך ככה. בסוף לא שמרתי עליו כי הם לא רצו שאני אשמור עליו עצבנית ועכשיו הם באים אליי בטענות שגם הם לא יתחשבו בי למרות שזו לגמרי בעיה שלהם והסכמתי לשמור. כועסים עליי, במקום עליו, ולא על הבן 3 עזבו אותו, מדברת על הבן 14. אבסורד. אני פשוט מרגישה חסרת אונים. והם לא יכולים לסבול שאני מעבירה עליהם ביקורת על זה, בעיקר אמא שלי אבל תכלס שניהם. אבל זו ביקורת נכונה, אמרתי להם אלף פעמים שלא יתפלאו שהוא ממשיך לעשות להם את המוות אחרי שהם כל הזמן מוותרים לו וזה מחרפן אותם שאני אומרת את זה ומעבירה ביקורת על החינול שלהם. עכשיו נכון, יש מצב שזה נובע מתסכול, אבל אני אדם כן וישיר ואני חושבת שצריך לשמוע את האמת גם אם היא כואבת. והם צריכים לחנך את הילד שלהם, כי זה שיש כל יום יומיים ריב בבית איתו זה עוד מילא, וזה גם מפריע לסדר היום. אבל כשזה נוגע אליי, למה אני צריכה לסבול ממנו? פעם הוא עוד היה מוציא את הכלבה, גם על זה הם החליטו לוותר לו כי אין להם כח להתווכח איתו. הם פשוט מוותרים לו על הכל. נמאס לי כבר. מה לעשות?