אחרי 4 שנים של זוגיות היא נפרדה ממני בטענה "שאין לה זמן להכיל אותי והיא לא רוצה שאני אפגע בזמן שאנחנו בזוגיות עקב השירות הצבאי שלה וכל מה שקורה סביבה".
אני מאמין שמי שלא נלחם עליי ונפרד ממני כי אין לו זמן אליי, או כי הוא צריך להתרכז בעצמו. לא שווה להילחם עליו בחזרה.
אחרי 4 שנים של כיף ושל שגרה יום יומית איתה. חסר לי האינטימיות, הרגש, התחושה של הבית.
המון אנשים שיצא לי לדבר איתם על הפרידה אמרו לי שהזמן יעשה את שלו. אני מאמין מאוד במשפט הזה. אבל לא באלי להרגיש ככה יותר.
כמעט חודש עבר מאז הפרידה, אני מצליח להתרכז בעצמי, לצאת לבלות, לחייך, להיות עם המשפחה. אבל היא לא יוצאת לי מהראש מתי שאני לבד עם עצמי. היא נפרדה ממני אבל בכל זאת כלכך קשה לי לעשות את הקאט הזה של להוציא אותה מהראש שלי אחת ולתמיד.
היא חד משמעית שברה לי את הלב, דיברנו על עתיד ביחד, ראיתי אותה בתור האמא לילדים שלי. אין יותר עצוב ממני. בפרידה היא ידעה טוב מאוד להגיד שתמיד הייתי שם, תמיד הכלתי אותה, לא החסרתי ממנה כלום.
אבל בכל זאת נפרדה ממני. לא רצתה אפילו הפסקה כדי לנשום. או לקחת עוד שבוע או חודש כדי לחשוב על הכל. ברגע אחד הכל התפוצץ.
אשמח אם אנשים שאולי עברו את אותו הדבר או אותה חוויה. ישתפו ויעזרו לי לעשות את הקאט הזה שיגרום לי להוציא אותה מהראש שלי ולהמשיך הלאה.
תודה שקראתם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות