מה שעובר עליי אהלן,
מאז שאני זוכר את עצמי לעולם לא הייתי מוקף בחברים, תמיד היו לי את השניים או שלושה חברים (במקרה הטוב) ותקופות ארוכות שהייתי פשוט לבד..
תקופת התיכון הייתה סיוט בה ביליתי את רובה בודד ורק מחכה לחזור הביתה בסוף כל יום דבר שהשאיר אצלי צלקת וחרדה חברתית.
בזמן שירותי בצבא דברים החלו להשתנות לטובה והתחלתי לצאת יותר ולהתערבב עם אנשים אך לאחר השיחרור הקשרים שיצרתי נעלמו לחלוטין ושוב מצאתי את עצמי לבד במערכה..
הדבר היחיד שקצת מנחם אותי היא בת זוגתי ל3 שנים האחרונות- אישה מדהימה וכנראה גם כלתי לעתיד.
אני צמא לחיי חברה ומאוד עצוב שאין לי מעגל חברים כמו שלרבים אחרים יש..
חשוב לי לציין שאני בנאדם מאוד פתוח וזורם וגם נראה טוב ועם ביטחון עצמי אבל זה לא כל כך עוזר לי כי בסופו של יום אני לבד.
אשמח לעצות מאנשים שהיו או נמצאים במצב דומה לשלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת עצה 
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
